07.05.16

שבת בדירה חדשה Shabbat in der neuen Wohnung


































אני עברתי לדירה חדשה באלון שבות. שקט פה. וממש ללא קרינה בדירה. (טפו טפו טפו) הבעל הבית שגר מעליי לא מעוניין להתקין וייפיי, וזה מציל אותי. נס גדול בעידן שלנו. ככה אפשר לחיות בדירה בלי כאבים, בלי דפיקות לב, בלי סחרחורות. להרבה רגישים אחרים אין תנאים כאלה. ואני אסירת תודה שמצאתי מקום כזה. 

טיילתי קצת בסביבה אתמול, לקראת שבת. חשבתי, שאין קרינה כי באלון שבות אין אנטנה סלולרית. אך לא לקחתי בחשבון שיש אנטנות מסביב, בישובים קרובים. ויש נוף. ואם יש נוף, יש הרבה קרינה, אנטנות סלולריות מקרינות קילומטרים . אז רק בין בתים אוכל להסתובב בלי בעיות ובלי כאבים. אבל טוב, לפחות בבית אני מרגישה טוב. זה חשוב. 

מצב הרוח שלי לא יציב. פעם אני מתמודדת היטב, לומדת מאחרים מהקבוצה של הרגישים. ואני רואה, שיש אנשים שהרבה יותר סובלים והמצב שלהם הרבה יותר חמור. אנשים שבכלל לא יוצאים מהבית 

לפעמים מצב הרוח שלי לא טוב. יש הרבה בעיות. כשמזמינים אותי, זה סיפור. אני חייבת לבדוק, למדוד, כדי לא להכנס לסיטואציה, שממנה אני אצא עם כאבים נוראים. כי יכול להיות, שזמן ההתאוששות יהיה חצי יום או יותר. זה לא כיף. לבקש כל פעם, לכבות וייפיי, טלפון אלחוטי, סמרטפון, זה לא נעים. ממש לא נעים. יותר פשוט להשאר בבית. 

שבת עברה עליי בשקט. בטלתי הזמנות. נשארתי בבית. בערב הלכתי לבית כנסת ואח"כ ערכתי שולחן שבת אצלי, אפילו שרתי "כל מקדש שביעי" וקראתי קצת, נרדמתי מהר.

בבוקר קמתי מאוחר, הגוף צריך את ההתאוששות מהשבוע. רוצה שקט. ערכתי ארוחת בוקר בחצר, קפה, פרות, שקט ושמש שמחממת את גופי, את נשמתי

קראתי ,התפללתי, נרדמתי, עשיתי מדיטציה, תרגילי יוגה. ונרדמתי שוב. לא לצאת לעבודה, לא לנסוע, אין חשיפה, אין קרינה. רק בריאות. ושקט. שבת המלכה

Nun bin ich endlich umgezogen, nach Alon Shwut. Es ist ruhig hier. Und wirklich ohne Strahlung. (toi toi toi). Der Vermieter, der ueber mir wohnt, ist nicht an WIFI interessiert. Das ist meine Rettung. So kann ich zuhause ohne Schmerzen, ohne Schwindel, ohne Herzrasen und Herzdruck leben. Viele andere Elektroempfindliche aus unserer Gruppe haben nicht so optimale Bedingungen. Ich bin sehr dankbar, dass ich diese kleine Wohnung gefunden habe. 

Gestern bin ich ein wenig im Ort herumspaziert. Ich dachte, es gaebe keine Strahlung, da Alon Shwut keine Mobilfunkantenne hat. Aber ich hatte vergessen, dass die umliegenden Jeshuwim Antennen haben. Und hier gibt es eine weiter Aussicht. Und Aussicht heisst, Strahlung. Denn Mobilfunkantennen strahlen kilometerweit. Also werde ich nur zwischen Haeusern spazieren gehen koennen ohne Beschwerden. Aber gut, wenigstens zuhause ist alles in Ordnung. Das ist wichtig. 

Meine Stimmung ist nicht stabil. Manchmal komme ich fast gut klar damit, lerne von anderen Elektroempfindlichen, EHS-Betroffenen. Und es gibt wirklich Menschen die noch viel schlimmer betroffen sind als ich, die niemals das Haus verlassen. 

Manchmal kippt meine Stimmung und ich bin ohne Hoffnung. Was wird sein? Einladungen werden zu Problemen. Alles ist schwierig geworden. Ich muss nachmessen, um sicher zu gehen, nicht in eine Situation zu geraten, aus der ich mit starken Kopf - und Muskelschmerzen herauskomme. Denn es kann sein, dass mich diese einen halben Tag oder mehr begleiten. Das ist kein Spass. Und immer zu bitten, WIFI, und schnurloses Telefon oder Smartphone auszuschalten ist nicht angenehm. Wirklich nicht angenehm. Leichter ist es da, zuhause zu bleiben. 

Der Shabbat war ruhig. Ich habe Einladungen gecancelt. Am Abend bin ich in die nahe Beit Knesset gegangen und dann nach Hause, den Shabbat-tisch bereitet. Gegessen und sogar gesungen "kol mekadesh Shvii". Anschliessend gelesen und sehr frueh eingeschlafen. 

Am Morgen habe ich lange geschlafen. Der Koerper braucht am Wochenende die Ruhe, keine Arbeit, nur Sein. 

Fruehstueck, Cafe, im kleinen Hof. Die Sonne waermt den Koerper und die Seele. Und Ruhe.

Gelesen, ein Gebet gesprochen, eingeschlafen, meditiert, und wieder eingeschlafen, ein paar Yoga-uebungen. 

Nicht zur Arbeit rausmuessen, nicht fahren, keine Beeintraechtigungen, keine Smartphones. Nur gesund. Nur Ruhe. Koenigin Shabbat!

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen