14.03.16

מכתב לחברה...Brief an Lea

מכתב ל"חברה" ...

היי ...
אני רוצה להודות לך על הביקור הקצר בביתה של .... בשבת. אני מעריכה את זה מאוד, שאת חושבת עליי.
גם רציתי להגיד לך, שאני קצת נפגעתי מהמשפט שאמרת בין היתר "נועה, את בטוחה, שזה לא רק בראש שלך?"
כפי שאת בטח יכולה לתאר לעצמך, אני - וכל האחרים שסובלים מתופעה כזו, שומעים משפטים כאלה אין ספור. וזה מוסיף עוד לקושי איתו אנו נאלצים להתמודד.
יש כבר המון מחקרים על הנושא, ואם את מעוניינת, אשלח לך קישור, אבל לשלול דבר, רק בגלל שהבן אדם לא יודע, שזה קיים, זה לא יעזור לאף אחד.
בראש שלי היה רק לחיות ולהיות בריאה, ולעבוד כמו בן אדם רגיל. להתפרנס בכבוד. ולפעמים לצאת לאיזה אירוע, קצת להנות מהחיים


לא היה לי שום דבר אחר בראש, במיוחד לא דבר כזה, הדרדרות כזו שלא צפיתי לה, כי גם אין לי יתרון אם אני סובלת, במיוחד לא מתופעה כזו, שמעטים יודעים עליה. ותעשיית הסלולר עושה הכל כדי לטאטא את כל המחקרים מתחת לשטיח. יש לי רק צרות בגלל זה, ולאור העובדה הזו יש גם הרבה אנשים שלא מעיזים לצאת מהארון ולספר שהם סובלים מרגישות לקרינה. כי הם מפחדים מהתגובות,
אבל אני לא טיפוס כזה. אני כן חושבת, שצריך להגיד את זה בקול רם, וגם אחרי תקופה של התמודדות והפנמה לעזור לאחרים, לספר על העובדות ולא לפחד או להתבייש כלל.
אני נתקלת יותר ויותר באנשים שהם כבר מודעים לתופעה הזו, והם בעצם לא מרגישים טוב עם הציוד האלחוטי בביתם. לאלה, למשל, אני אוכל לעזור, לייעץ להם, מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הקרינה. לא צריך לזרוק מייד את הסמרטפון לפח, אמנם מדי פעם ממש בא לי לעשות זאת. אני רק חייבת להשתמש בו בעבודה, וזהו. בחיים הפרטיים אני כבר לגמרי עברתי לציוד חוטי, קווי. והרבה יותר טוב לי עם זה.
מעניין שהאנשים כמו עמיר, שהם במצב יותר גרוע ממני, אומרים שההחמרה רק הובילה אותם לשיפור ניכר באיכות החיים.
וזה אומר, להתרחק מדברים שמזיקים לנו, לצמצם באופן משמעותי את השימוש בסלולר (ועמיר תמיד מוסיף ... לפני שהשימוש בסלולרי יצמצם אותך

וזה יכול להיות התפקיד שלי(אולי הקב"ה שלח לי את הצרות האלה בכוונה) . לדבר עם אנשים על זה, מה שקרה לי, כדי שהם יבינו, שגם להם זה יכול לקרות.
עדיין אנחנו מעטים, רק עד 10 % מהאוכלוסיה, אבל יהיו יותר ויותר, לצערינו, עד שמשרד הבריאות וגם משרד החינוך (לגבי וייפיי בבתי ספר) לא יוכלו לעצום יותר את העיניים. אבל עד אז, יהיו עוד הרבה "קורבנות" של תעשיית הסלולר, הרבה נפגעים מקרינה. חבל, כי פשוט הם לא יודעים על הסכנה.
זה כמו לפני כך וכך שנים עם תעשיית הטבק, אף אחד לא ידע, ולא היה רצוי שנדע, עד כמה זה מזיק לבן אדם. וכך זה גם יהיה יום אחד עם קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת.
ודרך אגב, ארגון הבריאות העולמי כבר הכריז, (וכבר בשנת 2011) על קרינת הסלולרי כ"מסרטן אפשרי" .
גם על זה אף אחד לא יודע.
וגם לא רוצה לדעת.
הסלולר הפך להיות מן סם בשבילנו, וגם אני הלכתי יום יום תמיד עם הסמרטפון שלי, שלחתי וואטס אפ בלי סוף לבנות, כי זה היה כל כך מהר, צ"יק צ"ק עוד תמונה, עוד הודעה קולית, ממש כייף.
אבל זהו בשבילי. אני כבר משלמת את המחיר, ויהיו עוד המון שישלמו את המחיר המריר. כי אנחנו לא מפסיקים עד שזה יפגה בנו ופתאום כואב לנו. זה כבר לא כל כך נעים וכייפית. עם כאבים אף אחד לא רוצה לחיות. רק אז, אנשים מתחילים לעשות שינויים. ככה זה גם היה אצלי

אבל תאמיני לי,.... שלא יוצא מזה שום תועלת, שאני אומרת בפומבי שאני רגישה לקרינה. ההפף הוא הנכון. אני נחשפת ללעג ולאי הבנה.
אך אני לא חושבת שאני צריכה להתבייש . ממש לא.
כי היה לי המון זמן לאחרונה לחשוב על העולם ועל החברה, ועל ההתנהגות שלנו כלפי הזולת.
ואני שואלת את עצמי, אם אנחנו ה"חולים, המסכנים" או אולי האחרים, שהם לא יודעים שמה, שהם עושים זה לא בריא ומוביל רק לנזק רב.
עוד יותר גרוע הוא המצב של הילדים שלנו, הקטנים. המוח של הילדים הקטנים הוא כל כך עדין, והוא לא מסוגל להתמודד עם קרינה כזו לא נורמלית. כשאני קצת יותר מתחזקת, אני גם רוצה להשתתף בקרב "נגד הוייפיי בבתי ספר". יש על זה כבר המון חומר, עד כמה זה מזיק לילדים, להחשף לכמויות של קרינה של מערכת האלחוטי שמשרד החינוך רוצה להתקין בכל בית ספר.
ויש לא מעט הורים, שהם נלחמים עבור אינטרנט קווי בבתי ספר, וגם אלה שהם מגלים, שיש ירידה אפילו קוגניטיבית אצל ילדיהם מאז התקנת הוייפיי בבית ספר. אלה, הילדים המסכנים האלה, הם הקורבנות הבאות, ואני מאוד מרחמת על הדור הזה, דור הוייפיי.
וכדי שאף אחד לא יגיע למצב שאני נמצאת היום, אני גם צריכה להמשיך לספר את הסיפור שלי. גם אם מסתכלים אליי כאילו באתי מכוכב אחר. לא חשוב.
החשוב הוא, לעזור לאנשים, וכבוד גדול בשבילי, שאוכל לעשות זאת פה, בארץ למען עם ישראל.

עכשיו אני הצפתי אותך במילים, אבל זה מה שבלבי בימים האלה.
ועם כל הצער והכאבים, אני בעצם חייבת להודות לקב"ה שהתעוררתי, שהוא פקח לי את העיניים.
לא תמיד אני מצליחה לראות את זה ככה, אני גם בוכה ואני מיואשת, אבל אני מנסה, לראות את הטוב במצבי כל יום מחדש.
...., המשך שבוע טוב בשבילך וד"ש ל..
נועה

Liebe Lea, (Name geaendert)

ich möchte mich bedanken fuer deinen kurzen Besuch am Shabbat im Hause von Esti. Ich schätze es sehr, dass du an mich denkst. Weiter moechte ich dir sagen, dass ich ein wenig getroffen war, ueber einen deiner Saetze. "Noa, und du denkst nicht, dass das alles nur in deinem Kopf ist?" 

Wie du dir vielleicht vorstellen kannst, hoere ich - und auch alle anderen, die unter diesem Phaenomen leiden - solche Saetze jeden Tag und ohne Ende. Aber so etwas vermehrt nur noch die Schwierigkeiten, mit denen wir eh schon gezwungen sind, umzugehen.  

Es gibt inzwischen viele Forschungen zu diesem Thema und falls du interessiert bist, kann ich dir Links schicken. Aber etwas nur deshalb negieren, weil man von seiner Existenz nicht weiss, hilft wirklich niemandem. 

Was in meinem Kopf war, war einfach zu leben, gesund zu sein, zur Arbeit zu gehen, wie jeder normale Mensch und mich in Würde zu ernaehren. Ab und zu zu einem Ereignis zu gehen, und ein wenig das Leben geniessen. 

Sonst war in meinem Kopf nichts. Schon gar nicht so etwas. ich haette niemals erwartet, dass es sich so zuspitzt. Und ich habe absolut keinen Vorteil davon, an etwas zu leiden, dass kaum jemand kennt. Die Mobilfunkindustrie sorg auch gut dafuer, dass alle Forschung zum Thema unter den Teppich gekehrt werden. 

All das bringt mir im Grunde nur Nachteile, und aufgrund dieser Tatsache gibt es mehr Menschen, die nicht offen erzaehlen, dass sie an Hypersensivilitaet gegenueber elektromagnetischer Strahlung leiden. Sie haben Angst vor den Reaktionen. 

Nun, solch ein Typus bin ich nicht. Ich denke hingegen, dass es wichtig ist, laut auszusprechen, was man hat. Und genauso wichtig ist es, nach einer Zeit, in der man die Tatsache verdauen und verinnerlichen muss, anderen zu helfen, indem man ueber die Fakten berichtet. Sich fuerchten oder gar sich schaemen dafuer muss man auf keinen Fall. 

In der letzten Zeit bin ich mehr und mehr Leuten begegnet, die sich der Tatsachen schon bewusst sind und sich im Grunde nicht wohlfuehlen mit dem ganzen schnurlosen Zubehoer in ihrem Haus. Diesen Menschen zum Beispiel kann ich versuchen zu helfen, kann sie beraten, wie sie die Strahlung in ihrer Umgebung einschraenken koennen. Man muss sicherlich nicht gleich das Handy auf den Muell werfen. Obwohl mir sehr oft danach ist. Leider muss ich das Handy noch fuer die Arbeit behalten, aber im privaten Bereich bin ich bereits komplett auf die kabelgebundene Variante umgestiegen. (wired connection) Und damit geht es mir erheblich besser. 

Was sehr interessant ist, ist die Tatsache, dass Menschen wie Amir, und andere, die schlimmer dran sind als ich, sagen, dass die Verschlechterung ihres Zustandes, und die Verschlimmerung der Symptome zu einer erheblichen Verbesserung ihrer allgemeinen Lebensqualitaet fuehrte, auf vielen Ebenen.  

Im Klartext heisst das, sich moeglichst fernzuhalten von Dingen, die einem schaden, und den Gebrauch des Handys drastisch einzuschraenken (..und Amir fuegt immer hinzu.. .. bevor der Gebrauch des Handys dich einschraenkt..)

Und hier kann auch meine neue Aufgabe liegen (vielleicht hat der liebe G-tt mich ja mit einer bestimmten Absicht in diese Lage kommen lassen). Mit den Menschen sprechen, ihnen von meiner Situation erzaehlen, damit sie evtl. begreifen, dass das auch ihnen passieren kann. 

Noch machen wir Betroffenen nur ca. 10% der Bevoelkerung aus, aber es werden leider mehr und mehr, bis das Gesundheitsamt irgendwann nicht mehr die Augen verschliessen kann. (Und das Erziehungsministerium auch nicht, hinsichtlich der Plaene, flaechendeckend WIFI in Schulen einzufuehren) 

Aber bis dahin wird es noch viele "Opfer" der Mobilfunkindustrie geben, viele Strahlengeschaedigte. Das ist sehr schade, denn sie wissen einfach zu wenig ueber die Gefahren und werden absichtlich im Unklaren darueber gelassen. 

Das ist dasselbe wie mit der Tabakindustrie vor soundsoviel Jahren. Niemand wusste, wie sehr das Rauchen dem Menschen schadet, aber es war auch nicht erwuenscht, dass wir es erfahren. Genauso wird es eines Tages nicht mehr verschwiegen werden koennen, dass Mikrowellenstrahlung (auf der alle schnurlose Technik beruht ) schadet. Sie greift tief in biologische Prozesse im Koerper ein, das ist schon heute erwiesen, wird aber unter den Teppich gekehrt. 

Interessant ist, dass die WHO bereits 2011 die Strahlung die vom Mobilfunk ausgeht als "moeglichen Krebserreger" eingestuft hat. 

Auch davon wissen die meisten nicht. Und vielleicht wollen sie es ja auch nicht wissen. 

Das Smartphone ist fuer uns alle zur Droge geworden, von der wir abhaengig sind. Auch ich bin Tag fuer Tag staendig mit meinem Smartphone unterwegs gewesen, habe Whats app ohne Ende verschickt, und noch ein Foto, und noch eine Voice-nachricht, vor allem den Toechtern. Alles war so schnell zu machen, zack zack... praktisch und cool. 

Aber das war es jetzt fuer mich. Ich zahle bereits den Preis dafuer und es werden wohl noch mehr hinzukommen, die den bitteren Preis zahlen fuer den uebertriebenen Gebrauch des Smartphones. 

Denn wir hoeren nicht auf, bevor es uns nicht selbst betrifft. Erst wenn wir am eigenen Leib Schmerzen verspueren, ist das ploetzlich gar nicht mehr cool. Mit Schmerzen moechte niemand leben. Erst dann beginnt der Mensch damit, Veraenderungen in seinem alltaeglichen Leben umzusetzen. So ist der Mensch, und so war es auch bei mir. 

Aber glaub mir... , dass ich keinen grossen Vorteil davon habe, offen zu erzaehlen, das ich EHS-Betroffene bin. Im Gegenteil, ich bin Spott und Unverstaendnis ausgeliefert. 

Aber ich denke dennoch nicht, dass ich mich fuer irgendetwas schaemen muss. Ganz und gar nicht. 

Ich hatte nun genug Zeit, ueber vieles nachzudenken, ueber die Welt, in der wir heute leben, ueber unsere Gesellschaft und unsere Umgehensweise mit unseren Mitmenschen. (besonders natuerlich, wenn sie nicht mehr so funktionieren, wie es die heutige Zeit fordert)

Und ich frage mich ernsthaft, ob wirklich wir es sind, die arm dran und krank sind, oder vielleicht ja sogar die anderen, die nicht leiden, denn sie wissen nicht, dass das, was sie da tun absolut nicht gesund ist, und nur zu grossem, manchmal irreparablen Schaden fuehrt. 

Noch viel schlimmer ist wohl die Lage der Kinder. Das Gehirn eines Kindes ist um ein Vielfaches zarter und verletzlicher als ein erwachsenes Gehirn und kaum in der Lage, mit einer Menge an Strahlung fertig zu werden. 

Wenn ich wieder ein wenig zu Kraeften gekommen bin, moechte ich mich beteiligen am Kampf gegen die flaechendeckende  Einfuehrung von WIFI an Schulen, wie es das Erziehungsministerium plant. Es gibt ausreichend Forschung zum Thema, wie schaedlich diese Strahlen besonders fuer Kinder und ihre Entwicklung sind. Und dennoch werden diese systematisch ignoriert. 

Elterninitiativen gegen WIFI an Schulen verzeichnen zurzeit keinen Erfolg, und das, obwohl Eltern schon von einer bedeutungsvollen Verschlechterung, sogar im kognitiven Bereich, wie Konzentrationsstoerungen, Gedaechtnisstoerungen usw. berichten koennen, seit der Einfuehrung des WIFI an einigen Schulen. (Gar nicht zu sprechen von Lehrern die EHS betroffen sind, auch ihre Stimme wird nicht gehoert.)

Diese Kinder werden die naechsten Opfer sein, und sie tut mir unendlich leid, diese Generation. Generation WIFI. 

Und um zu verhindern, dass viele Menschen in die Lage kommen, in der ich mich zurzeit befinde, muss ich weiter meine Geschichte erzaehlen, auch wenn man mich dafuer anschaut, als kaeme ich von einem anderen Planeten. Ganz egal. 

Wichtig ist es, zu helfen und aufzuklaeren, und es ist mir eine besondere Ehre, dies hier in Israel fuer unser Volk tun zu koennen.

Nun habe ich dich mit Worten zugeschuettet, aber das ist es, was zurzeit in meinem Herzen ist. Und trotz allem Schmerz und Leid muss ich wohl unserem G-tt wirklich danken, dass ich aufgewacht bin, dass er mir die Augen geoeffnet hat. 

Nicht immer gelingt es mir, die Sache so zu sehen, oft weine ich auch oder bin verzweifelt. Aber ich versuche, jeden Tag aufs Neue, das Positive an meiner Situation zu sehen. 


Weiterhin eine gute Woche fuer dich

deine Noa

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen