15.02.16

אבא ואני Mein Vater und ich

בשבוע הבא, יש יארצייט של אבא שלי, ז"ל. בשנת 1991 הוא שלח יד לנפשו. הוא לא היה יכול לחיות יותר בעולם הזה, ובאופן טראגי אחת הסיבות למה הוא היה נכנס לדכאון עמוק היתה אי היכולת שלו, להתמודד עם הטכנולוגיה החדשה ,עידן המחשבים. אז, זו לא היתה קרינה אבל הטכנולוגיה שהפחידה אותו הוא נזרק לשולי החברה. הוא הרגיש שהוא לא שייך פתאום לעולם הזה, לא ידע כלום בניגוד לשאר השנים שאנשים שאלו רק אותו כשהם נתקלו בבעיה כל שהיא. פתאום הוא היה שקוף, לא סופרים אותו יותר, העולם התקדם בלעדיו. 

ואני פתאום מגלה, שאני לא מסוגלת להתמודד עם עידן החדש של הסלולריות, של הוייפי והקרינה, עולם האלחוטי הזה, והגוף שלי לא מסוגל להתמודד עם הקרינה, שלא רואים ולא שומעים אותה, אבל מרגישים אותה. לפחות רגישים כמוני מרגישים בצורה בלתי נסבלת את הקרינה הזאת. וגם אני נזרקת לשולי החברה, אני פתאום שקופה ולא סופרים אותי יותר, אני לא שייכת. העולם מתקדם, ,אך אני לא.. 

Nächste Woche ist die Jahrzeit meines Vaters, s.A. Im Jahr 1991 hat er sich das Leben genommen. Er konnte nicht mehr in dieser Welt leben, und tragischerweise war einer der Gründe, warum er jahrelang in tiefe Depressin fiel, sein Unvermögen, mit dem neuen Zeitalter der Technologie klarzukommen. Damals war es nicht die Strahlung, die von schnurlosen Geraeten ausgeht, aber die neue Technologie der Computer, die ihm Angst machte und ihn an den Rand der Gesellschaft drängte. Plötzlich wusste er nichts mehr, im Gegensatz zu all den Jahren, wo man stets ihn fragte, wenn man mit einem Problem konfrontiert wurde. Er gehörte offensichtlich nicht mehr in diese Welt, war unsichtbar geworden. Man zählte ihn nicht mehr. Die Welt schreitet voran, aber ohne ihn. 


Und ich entdecke plötzlich, dass ich nicht mehr in der Lage bin, mit diesem neuen Zeitalter des Mobilfunks, des WiFi und der Strahlung  klarzukommen. Mein Körper schafft es nicht, mit der Strahlung fertig zu werden, die man weder sieht noch hört, aber fühlt. Zumindest wir, die Betroffenen fühlen diese Strahlung in einer für uns unerträglichen Art und Weise. Und auch mich drängt die neue Technologie an den Rand der Gesellschaft. Ich bin plötzlich unsichtbar und man zählt mich nicht mehr. Ich gehöre nicht mehr dazu. Die Welt schreitet voran, aber ich nicht.

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen