16.02.16

זה לא יום לטעמי Kein Tag nach meinem Geschmack

כל כך לא מתאים לי, להיות בבית, ולשתות קפה בשעה זו. כל הזמן יש לי הרגשת אשמה, שהייתי צריכה לחפש עבודה, לרוץ, ללכת. בבוקר הייתי אצל אישה מבוגרת עם אלצהיימר, אני מכירה אותה כבר 6 שנים. היא אף פעם לא הכירה אותי. פעם בשבוע אני עדיין אצלה. להרוויח כמה גרושים. קשה לי כעת גם, להיות בחוץ, מתחיל עם כאבי שרירים ברגליים ודפיקות לב. אצל האישה אני יכולה לכבות הכל, וויפי וטלפון אלחוטי הארור, אבל יש שם פיליפינית, והיא בכלל לא מבינה מה אני רוצה ממנה, אני תמיד שמחה, כשהיא מנצלת את הזמן כדי לצאת. אז גם הסמרטפון שלה הולך, ב"ה. קצת הפסקה. 

אחרי כן הייתי צריכה ללכת לשוק, אוווף דווקא לשוק, אבל רק  שם יש משכפי קריאה בזיל הזול. 10 ש"ח. מחזיקים מעמד בערך עד חודשיים. אח"כ ברגל לחניון שבו החניתי את האוטו. וכבר מאוווד עייפה. אז, זהו, כוס קפה עכשיו ושוב לא השגתי כלום בענייני עבודה.

Es passt so gar nicht zu mir, zu dieser Stunde zu hause zu sein und Cafe zu trinken. Ständig habe ich Schuldgefühle und schlechtes Gewissen, ich müsste nach Arbeit suchen, rennen, laufen.. am Morgen war ich bei einer alten alzheimerkranken Dame, die ich seit 6 Jahren kenne. Sie erkannte mich von Anfang an nicht. Einmal in der Woche gehe ich noch zu ihr, sitze dort und verdiene ein paar Shekel. Im Moment faellt es mir sogar schwer, draussen zu sein, es faengt mit Muskelschmerzen in den Beinen an, Herzrasen usw. 

Bei der alten Dame angekommen, kann ich das ganze schnurlose Zeugs rausziehen, schnurloses Telefon, WIFI usw. Nur der Philippinin klarmachen, was mir weh tut, klappt nicht. Ich bin jedes Mal froh, wenn sie die Zeit nutzt und ein wenig rausgeht. Dann gibt es ein wenig Pause, denn ihr Smartphone geht natuerlich auch mit ihr. Danach zum Shuk, ausgerechnet, aber nur dort gibt es super billige Lesebrillen, 10 Shekel, sie halten ca. 2 Monate. Dann zu Fuss zu dem Platz, wo ich mein Auto geparkt hatte, und schon wieder sehr schlapp und müde. Uff. Das wars. Und jetzt eine Tasse Cafe und wieder nichts erreicht in Sachen Job.

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen