08.02.16

הבוקר אצל חברים Heute morgen bei Freunden

  • הבוקר אצל חברים.
    החברים מכבים את הניתונים, וייפי ובלוטוז (הכל היה דלוק אצלם בסמרטפון) ואנחנו יושבים במטבח. אני מרגישה עדיין לחץ בחזה, דקירות בפנים. אבל לא אומרת כלום כי אני מניחה שזה מהטלפון האלחוטי. טוב, לא רוצה להשאר הרבה זמן.
    אורח הגיע, עם הסמרטפון שלו.
    חברתי: תוכל בבקשה לכבות את הניתונים שלך? חברתי סובלת.
    אורח: (חיוך גדול) "אאאאה היא לא סובלת. יהיה בסדר...
    אני : אני כן סובלת. אולי אפשר רק לכבות את הניתונים...
    אורח הולך לחדר סמוך: "טוב הכל יהיה בסדר. בסדר גמור....
    הוא לא כבה, אני מרגישה. לא אומרת כלום.
    מתיישב במטבח איתנו.
    חברתי מתחילה לספר
    "אתמול היינו בחוג ספרות, והיו שם 4 רופאים. ואני דברתי איתם על מה שאת מספרת על רגישות לקרינה. בין היתר היה שם המנהל של בי"ח שערי צדק. פרופסור!! הוא אמר, "בעיה נפשית!" האחרים לא שמעו על זה בכלל אבל הנשים בין הרופאים אמרו שאולי יש דבר כזה, והגברים אמרו, שבכלל אין רגישות לקרינה, ואין קשר.... אז מה זה אומר, " חברתי אומרת. "שהגברים יותר רציונליים"
    אני מנסה להסביר: "אבל זה בכלל לא קשור לרציונליות, כי אפשר למודד את זה, אין מקום לאי רציונליות" אני אביא את המד שלי ומבקשת מחברתי להדליק את הניתונים
    המד קופץ
    לא מרשים את האורח. חיוך גדול.
    חברתי אומרת "אבל אם היא מרגישה את זה מייד????"
    אורח (בקול חרישי, אבל ככה שאני כן שומעת) "כי היא החליטה, שזה מזה.!!!"
    חברתי שוטקת.
    אורח מוסיף בחיוך גדול ובזלזול "אני דווקא טוען שהקרינה טוב למערכת העצבים.. חה חה חה.."
    אני הולכת. כי כבר אין לי מה להגיד

    Heute morgen bei Freunden. Meine Freunde stellen ihre "Internetkommunikation" am Smartphone aus, das Bluetooth und WIFI , um mir ein wenig Erleichterung zu verschaffen, wir setzen uns in die Küche. Ich spüre immer noch Druck auf der Brust, Stiche im Gesicht. Aber ich sage nichts, ich vermute es ist vom schnurlosen Telefon in der Küche mit der Basisstation. Nun gut, ich will sowieso nicht lange bleiben. 

    Gast kommt herein, mit seinem Smartphone. Meine Freundin sagt: Kannst du bitte deine Interntkommunikation ausstellen, meiner Freundin tut das weh.

    Der Gast: "Aaach, das tut ihr nicht weh.." grinst breit

    Ich: "Doch, es tut mir weh, bitte vielleicht nur die Internetkommunikation."

    Er schaut mich seltsam an, geht ins andere Zimmer. 

    Und sagt: "Jaja.. alles ist gut..."

    Er hat es nicht ausgestellt, ich spuere es. Sage nichts.

    Meine Freundin erzählt: "Gestern waren wir im Literaturkreis. Dort waren 4 Ärzte und ich habe das Thema angesprochen, Elektrosensibilität. Unter anderem war dort der Leiter des Krankenhauses Shaarej Zedek. Ein Professor!! Er sagte dazu: "Ganz klar ein psychisches Problem."

    Die anderen 3 waren geteilter Meinung. Die zwei Männer waren der festen Überzeugung, es sei ein psychisches Problem  die zwei Ärztinnen hatten auch noch nie was davon gehört, meinten aber, es könne ja sowas geben. Was bedeutet das? Dass die Männer rational denken! 

    Ich: Da gibt es nun wirklich keinen Raum für Irrationalitäten, denn alles kann man messen. 

    Ich hole mein Messgerät und zeige den dreien, was passiert, wenn meine Freundin ihre Internetkommunikation wieder einschaltet. Die Zahlen springen in die Höhe. 

    Der Gast ist unbeeinruckt und grinst wieder.

    Meine Freundin: Aber wenn sie das doch sofort spürt?

    Der Gast (leise zu ihr, aber doch so, dass ich es höre):
    Weil sie beschlossen hat, dass es davon kommen muss.

    Meine Freundin schweigt.

    (Der Gast grinst wieder und sagt): Im Übrigen bin ich der Meinung, dass Strahlung für unser Nervensystem gut ist... haha..ha..

    Ich gehe, denn es gibt nichts mehr dazu zu sagen.

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen